רש"י על ברכות ל״ח

1 כעבין – ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גלי דעתיה דללחם עשאה:

2 כלמודין – כנסרים בעלמא שלא הקפיד על עריסתם ודוגמתו שנינו במועד קטן פ"ב דף יב. עושה לו למודין לוחין לבור של יין לכסותו:

3 זיעה בעלמא הוא – ואינו פרי לברך עליו בורא פרי העץ:

4 וחומץ ספוניות – סופי ענבים שאין מתבשלים עולמית ועושים מהן חומץ:

5 מחייב קרן וחומש – לשותה ממנו בשוגג:

6 ור' יהושע פוטר – דזיעה בעלמא הוא ואין שם תרומה חל עליו ואין לך פרי הניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד והיינו כמר בר רב אשי:

7 טרימא מהו – מה מברכין עליו ושם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק:

8 לא הוה אדעתא דרבא – לא היה מבין מהו שואל:

9 א"ל – רבינא לההוא מרבנן איזו טרימא אתה שואל:

10 דקורטמי – כרכום שכותשים אותו ונותנין בו יין ושותין:

11 או דשומשמי – להוציא שמנן:

12 או דפורצני – כתישת ענבים לתת לתוך החרצנים מים לעשות תמד:

13 א"ל רבא חשילתא קא אמרת – מתוך דברי רבינא הבין רבא את השאלה א"ל דבר מעוך שאלתני כמו ביעי חשילתא דשחיטת חולין דף צג.:

14 מותר לעשות מהן טרימא – שאינו מפסידה אלמא דבמילת' קאי וכיון דהכי הוא מברכין עליה ב"פ העץ:

15 והלכתא – ל"ג ומהלכות גדולות הוא:

16 שתיתא – מאכל העשוי מקמח קליות שנתיבשו בתנור בעוד שהשבלים לחים:

17 עבה לאכילה עבידא – ובמילת' קיימא:

18 שבוחשין – מגיסין בכף לערבו יפה במימיו:

19 זיתום המצרי – מפורש במסכת פסחים דף מב::

20 וכל המשקים שותה – אלמא לאכילה מכוין ורפואה ממילא הויא הכא נמי לאכילה מכוין כו':

21 ה"ג וצריכא דרב ושמואל – ואע"ג דתניא לענין שבת דאוכל הוא ומותר לאכלו בשבת איצטריך למימר דטעון ברכה:

22 ה"ג דסד"א כיון דלרפואה קא מכוין לא לבעי ברכה קמ"ל כיון דמתהני מיניה. שהרי מאכל הוא בעי ברוכי:

23 והלכתא – ל״ג ומהלכות גדולות הוא:

24 דאפיק משמע – שהוציא כבר והא ודאי ברכה הגונה דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות הימנו:

25 דכתיב אל מוציאם ממצרים – וכשנאמרה פרשת בלעם כבר יצאו:

26 המוציא לך מים – וכבר הוציא:

27 ורבי נחמיה סבר דמפיק משמע – שעתיד להוציא דכתיב המוציא אתכם וכשנאמר פסוק זה למשה עדיין לא יצאו והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר:

28 דאפיקית יתכון – שאני הוא שהוצאתי אתכם:

29 אשמעינן טעמא – פירושא דקרא כמו שפירשנוהו ולמדנו פירושו:

30 ואשמעינן הלכה כרבנן – דהמוציא דאפיק הוא:

31 מאי קמשמע לן – הכל מודים בזו:

32 אף ירקות שנשתנו כו' – ואפילו הכי במילתייהו קיימי ומברכין עלייהו בורא פרי האדמה:

33 שלקות – כל ירק שלוק:

34 דרש רב חסדא – כך:

35 משום רבינו – רב:

36 שלקות אומר בורא פרי האדמה ורבותינו כו' ומאן נינהו עולא אמר רבי יוחנן שהכל – הרי הדבר במחלוקת:

37 ואני אומר – ליישב דבריהם שאינן חלוקין יש מהן פרי האדמה ויש מהן שהכל:

38 כל – ירק הנאכל חי שתחלתו ב"פ האדמה שלקו אפקיה ממלתיה לגריעותא ומברך שהכל ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי:

39 וכל – ירק שאין דרכו ליאכל חי שמתחלתו אם אכלו חי שהכל הוא מברך:

40 שלקו – והביאו לדרך אכילתו הוא עיקר פריו ומברך בורא פרי האדמה:

41 דרש רב נחמן – כך:

42 משום רבינו – שמואל:

43 שלקות מברך בורא פרי האדמה וחברינו כו' – רב נחמן חשוב ולא קרי לעולא רבותינו:

44 אמר שלקות שהכל ואני אומר – שהם חלוקין בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ודברי שמואל ודברי ר' יוחנן בכל מיני ירקות הן וחלוקין זה על זה שמואל כר"מ דאמר מבושל קאי במלתיה ור' יוחנן קאי כר' יוסי:

45 יוצאין ברקיק השרוי – במים ידי אכילת מצה של מצוה וקרינן ביה לחם עוני:

46 אבל לא במבושל – דתו לאו לחם איקרי:

47 אפילו ר' יוסי מודה – דלענין ברכה במילתיה קאי:

48 אמר רב נחמן קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין – עולא שאמר משום ר' יוחנן לעיל שהכל למד וקבע שבושו כרבי בנימין עד שנתקעה בלבו ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן:

49 תהי בה ר' זירא – במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש וכי מה ענין להזכיר דברי ר' בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש הרי אינו כדאי לחלוק עליו:

50 בר מן דין ובר מן דין – לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין רבי בנימין כלום אצל רבי חייא יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות שהכל:

51 וא"ל בורא פרי האדמה – אלמא אע"ג דשלקיה קאי במלתיה:

52 שאכל זית מליח – שהיה מלוח זה כמה ימים וקי"ל פסחים עו. מליח כרותח:

53 אבל לא כבושין – בירקות של מרור היא שנויה בפרק כל שעה פסחים דף לט. לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור אלמא לאו במלתייהו קיימי:

54 שלוק הוי נימוח טפי ממבושל:

55 דבעינן טעם מרור וליכא – אבל לענין ברכה שם פרי עליו: